את השביל לעולם הגבינות גיליתי לפני שמונה שנים.
תוך כדי צעידה בשביל ממגרש החניה לעבר הנקודה הבאה ,Crampiolo
אני מוצא את עצמי בהליכה רגלית בת שעתיים (כולל התברברות) בדרך עוצרת נשימה, עוקב אחר שלטי העץ המכוונים ל קראמפיולו,
ההרים המושלגים מסביב, הפריחה האין סופית, עצי המחטים ועליה שהלב רוצה לקפוץ החוצה מרוב מאמץ…
המחשבה שעוברת לי בראש היא על הדרך שלי שהתחילה לפני שמונה שנים,
ועכשיו אני עוד כמה רגעים בקצה ההר, בנקודה הכי גבוהה שהגעתי אליה, במטרה ללמוד ולהבין את האנשים שחיים כאן,
מטרים ספורים מתחת לאלוהים, המקום הכי גבוה, הכי טהור ויפה שביקרתי בו מימי.
כאן מכינים אנשי ההר גבינה כבר מאות בשנים בכדי שיהיה להם מזון לימי החורף המושלגים, תקופה בה אין איש בא ויוצא מהאזור.
לפתע נגלות לעינינו מספר בקתות הרים לצדו של נחל זורם, קולות פעמונים נשמעים מהאחו בו רועות פרות הזוללות עשב טרי ועסיסי ומלא במים. שקט, השעה 9 בערב ועדיין אור.
זה השיא של שבוע שהתחיל באגם מג’ורה למנוחה קצרה לאחר חג שבועות, משם לבית הספר לייצור גבינות במורטה, שם קיבל את פנינו גווידו -מי שמלווה מקצועית את הביקור.
משם אנחנו נוסעים ל Valliera ללמוד את הכנת הגבינה castelmagnoבכפר באלפים האיטלקיים הנושקים לגבול צרפת,
ירידה לקמרי לביקור במחלבה המייצרת את גבינת הגורגונזולה בשיטה מסורתית,
עצירה בארונה arona בקצהו התחתון של אגם מג’ורה לביקור בחדרי ההבחלה והיישון guffanti luigi מרתף גבינות הפועל משנת 1876
ולאחר הביקור במרתף הגבינות שוב עלייה אל האלפים, הפעם על גבול שוויץ, בנסיעה ברכב עד ל Baceno ומשם בהליכה רגלית אל Crampiolo
שבוע של חוויה דרך הגבינות של מחוז פימונטה בצפון מערב איטליה.
בימים הקרובים אספר על כל נקודה בדרך באופן יותר מפורט (שווה לקרוא )
שלכם חנן הגבן
