יום שני: על הדרך שבין ויילה (Viella) לשמורת אורדסה. כשני קילומטר ליד העיירה campo, סטייה חדה שמאלה ואנו עוברים מעל גבו של סכר החוצה את הנהר. הדרך מטפסת במעלה ההר, הבתים כבר ניראים מרחוק ולפתע מביט בנו חזיר בר שתוהה מה זה הרכב האדום הזה שמפר לו את השלווה. אנחנו מגיעים לכפר קטן בשם Senz וחונים בחניה של בית הקברות המקומי (ארבע מצבות). על קיר אבן שלט קטן המראה את הדרך אל המגבנה, פסיעה קטנה בתוך הכפר ואנחנו במגבנת Quesos de senz ובה זוג גבנים עסוקים במלאכת הגיבון. דפיקות קלות על דלת הכניסה והאישה מקבלת אותנו בפנים מופתעות. היא לא יודעת מילה באנגלית, אני לא דובר ספרדית… ניסיון קצר להסביר לה מה הביא אותי לכפר הנידח הזה ואני מוציא את הנייד, מראה לה קצת תמונות מהמגבנה שלי, והיא מבינה שאני גם גבן ומזמינה אותנו להיכנס פנימה. הזוג הנחמד מראה לנו את המגבנה ומסביר על תהליך הכנת הגבינה המקומית העשויה מחלב כבשים. חלל המגבנה קטן מאד וכולל מיכל גיבון, שולחן עבודה ומכבש גבינות. במקום מכינים גבינות מחלב כבשים ובקר אותם מגדלים הזוג בצמוד לביתם. טעמנו גבינה מחלב כבשים המובחלת 4 חודשים בחדר הגבינות בצמוד למגבנה וגבינה בסגנון קממבר מחלב בקר -השפעה צרפתית מהמדינה הסמוכה. בתקופת החורף, ינואר פברואר ומרץ הבעל מלקט ביער פטריות כמהין ומשלב אותן בגבינות. אני רוכש מהם מעט גבינות ואנחנו נפרדים לשלום בדרכינו ליעד הבא.
