יום א ,שדה התעופה בן גוריון, אני בדרכי להשתלמות גבנים באי הבריטי.
עולים למטוס, המראה, מבעד לחלון נעלמים אט אט השדות הצהובים, הבניינים של חולון, קו החוף ואנחנו מעל הים הכחול.
חולפות ארבע וחצי שעות, אני מסתכל החוצה מבעד לעננים ורואה שדות ירוקים, נחלי מים, הרגשה של חורף…
נחיתה בהיתרו ואנחנו בדרכנו לעיר Crewe למנוחה לקראת מחר.
בקרבת העירNantwich שוכן לו Reaseheath College, לשם אני מגיע לעבור השתלמות בגבינות האי הבריטי צ’דר, סטילטון, צ’שייר ולייצ’סטר אדומה.
בבית ספר זה ניתן ללמוד מגוון גדול של מקצועות: מכונאות חקלאית, גבנות, ניהול משק החי, כריתת עצים, בניה ושימור במרחב הכפרי, ספורט אתגרי ועוד.
בלב בית הספר אגם גדול, סנאים רצים לתפוס אגוזים, ברווזים שטים להם בנחת, אווירה מאוד שקטה, גשם קל מטפטף – קיץ אנגלי…
הלימודים מתחילים ביום עיוני בו לומדים על הגבינות ומסורת הגיבון האנגלי: מתכונים, טכניקה וקצת הומור אנגלי.
לדוגמא: את גבינת הצ’שייר היה נהוג לארוז בחביות עץ. הגבינה שימשה כמרכיב בתזונת הימאים בספינות הצי הבריטי. באותן ספינות העכברים והחולדות שהיו נוסעים סמויים
אכלו את חבית העץ ולא נגעו בגבינה המעופשת והמלוחה…
כולם צוחקים, המרצה מדבר במבטא אנגלי כבד ובאטיות. בראש עוברת לי המחשבה כמה הוא דומה לדוד ורנון מסרטי הארי פוטר.
הזמן רץ לו, השעה חמש, המרצה כבר בלחץ ללכת לפאב לדפוק כמה פיינטים של בירה…
יום שני
ביום זה אנחנו מכינים את הגבינות במגבנה הממוקמת בקומה התחתונה של הבניין. מתקן מעורר התפעלות, מגוון אמצעי ייצור החל מציוד למגבנה קטנה ועד ציוד למחלבות ענק ללא מגע יד.
אנחנו מתחלקים לשלושה צוותים, האחד מכין את הצ’דר, השני את גבינת הצ’שייר, השלישי את הלייצ’סטר.
ניגשים למלאכה- מגבנים, חותכים, מצ’דרים, ממתינים, מכניסים לתבניות ולמכבש. מחר הגבינה תהיה מוכנה.
מכאן יעבור כמה זמן עד שהגבינה תגיע לטעם הרצוי. בגבינות מתועשות הגבינה יכולה לצאת למכירה בימים או שבועות הקרובים, בגבינות הלא מתועשות מינימום חודשיים.
השעה שוב חמש. היום גם אני בלחץ ללכת לפאב לדפוק כמה פיינטים של בירה. מתחילים להיכנס לאווירה…
מחר ביקור בחווה קטנה Fowlers cheese makers בה מכינים גבינות כבר 350 שנה.
אני בצ’דר ,להתראות במכתב הבא…
שלכם חנן הגבן
